פרטי, כמו מזומן.
החנות לעולם לא יודעת מי אתה, ואיש אינו מקשר בין הקנייה של היום לזו של אתמול.
למה Qashmore
החנות לעולם לא יודעת מי אתה, ואיש אינו מקשר בין הקנייה של היום לזו של אתמול.
אין קליטה, אין חשמל, אין בעיה — שלם לבית עסק או העבר כסף לחבר, בעזרת הטלפונים בלבד.
לא מפני שמישהו שומר עליו, אלא מפני שהמתמטיקה אוסרת זאת. אין מפתח־אב מרכזי שאפשר לגנוב.
הוצא את אותו הכסף פעמיים, והמערכת תחשוף בדיוק אותך — בעוד כל מי ששילם ביושר נשאר פרטי לחלוטין.
לא כסף חדש — מכל: את הפורינט היום, יורו דיגיטלי מחר, או כל נכס דיגיטלי אחר. השימוש בו לעולם אינו מחייב לוותר על הכסף שלך.
אימות תשלום כמעט אינו עולה דבר, כך שבתי העסק משלמים חלק זעיר ממה שעולה כיום סליקת כרטיסים — וחלק גדול יותר מהערך נשאר בכלכלה המקומית.
אתה אנונימי כלפי בית העסק, לעולם לא כלפי הבנק שלך. ערך יכול להיכנס ולצאת רק דרך מוסד מורשה, שם ממילא יושבות בדיקות איסור הלבנת הון — כך שנתיב הכסף נשאר ניתן לביקורת, בלי לתת לאיש דרך לעקוב אחר מה שאתה קונה. זה סוגר את פרצות ההלבנה של המזומן; זה לא פותח צוהר אליך.
ההתנגדות החזקה ביותר לכסף ציבורי דיגיטלי תמיד הייתה שמישהו, במקום כלשהו, יוכל לראות כל רכישה. Qashmore עונה על כך מעצם המבנה ולא מכוח הבטחה: הזהות שלך אינה נמצאת בעסקה, ולכן אין על מה להסתכל. הפיקוח מתרחש בקצוות — במקום שבו הערך נכנס ויוצא — לא מעבר לכתפך.
שטר תקף אי אפשר לזייף; ההתקפה היחידה היא לנסות להוציא כסף אמיתי פעמיים. בסנכרון המקוון הבא המערכת נוקבת בדיוק בשמו של הרמאי המקורי — ובאף אחד אחר בשרשרת, לא לפניו ולא אחריו. ערבות המנפיק מפצה את המקבל תם הלב במלואו, כך שההפסד נופל על הרמאי, לא על הקורבן.
Qashmore הוא מכל, לא סוג כסף. הוא נושא את הפורינט היום; את היורו, הדולר, הין, הדונג או היואן מחר — וכל נכס דיגיטלי אחר בדיוק באותו אופן. אם יגיע יורו דיגיטלי, הוא יישא גם אותו, והמעבר יהפוך להחלפת סוג כסף, לא להחלפת מערכת.
אין נכס חדש, אין מחיר, אין מסחר. זו תשתית תשלומים: שטר דיגיטלי שהבנק שלך מנפיק, ששווה בדיוק כמו שטר.